כיצד להשיג חום אינפרא-אדום מדויק: הסוד של אלמנטי הצינורות הכפולים
רוב הנורות בעלות אור אינפרא-אדום מפיקות חום בטווח רחב. עבור רוב השימושים, זה מספיק. אך אם אתם עובדים עם חומרים מסוימים, שימוש בגישה “אחד מתאים לכולם” פשוט מבזבז חשמל. חשבו על זה כך: אם החום לא פוגע בנקודה המדויקת שבה החומר שלכם רוצה לקלוט אותו, האנרגיה פשוט נחזרת מהמשטח. אתם לא באמת מחממים את הזכוכית; אתם רק מחממים את האוויר בחדר.
כיצד לשנות את עוצמת החום
אנו מתקנים את זה על ידי שינוי חומרי הפילאמנט והציפוי שעל צינור הקוורץ. זה לא קשור רק להגדלת העוצמה – זו טעות של מתחילים. מדובר בהתאמה מדויקת של החום לנקודה הרצויה. זה כמו להתאים את הרדיו לתחנה המדויקת שאתם רוצים לשמוע.
למה חשובים אלמנטי הצינורות הכפולים
השימוש בשני צינורות הוא פתרון הנדסי חכם. הוא מאפשר לכם שטח חימום כפול, מבלי לצרוך יותר מקום. היתרון האמיתי הוא שאפשר להגדיל את עוצמת החום, מבלי שהפילאמנט יישרף. זה מונע את כיבוי הנורה לפני הזמן, ומבטיח שהחום יתפשט באופן אחיד בכל חלקי הזכוכית, כך שלא ייווצרו אזורים חמים מדי. אנו משתמשים בקוורץ באיכות גבוהה, כדי שהצינור לא יחסום את אותות האור שאנו מנסים להתאים. ואם צריך לחסום גלים מסוימים או לחזק אחרים, אנו יכולים להוסיף ציפויים סלקטיביים לצורך כך.
החסרונות (החלק הכנה)
הבעיה היא שכאשר מרכזים את החום בטווח צר, זה מאיץ את התהליך, אך זה גם יוצר לחץ גדול יותר על החיבורים בין הקוורץ למתכת. כמו כן, אי אפשר להיות לא זהירים עם עוצמת החשמל. עלייה פתאומית במתח עלולה לשנות את עוצמת החום או אפילו לגרום לכיבוי הנורה. כדי שהכל יעבוד כראוי, אני ממליץ בחום להשתמש בבקר PID מדויק. הוא מונע את חימום יתר של החומרים, ומונע את הפגיעה התרמית שעלולה לגרום לשבירת הזכוכית.